גם רופא עצמאי בשירותי בריאות כללית ייחשב כ "עובד" לצורך ניכויים מכוח חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל

המשיב הועסק אצל המבקשת כרופא ילדים שכיר במרפאה בשוהם, וכרופא ילדים עצמאי במרפאת הדר גנים בפתח תקוה. 

לטענת המשיב, ניכתה המבקשת כספים משכרו במשך שנתיים תחת הכותרת "הסכם התייעלות 2003". אולם, המבקשת לא היתה רשאית לעשות כן עבור השרותים שהעניק המשיב למבקשת בעבודתו כרופא עצמאי במרפאת הדר גנים, שכן ככל והיה עליו לשלם ניכויים או תשלומים כלשהם, היו צריכים תשלומים אלה להתבצע על ידו. מעבר לכך, טוען המשיב כי לא נתן כל הסכמה לניכוי סכומים אלה, לא היה מודע לעובדת נטילתם על ידי המבקשת ויותר מכך - הוטעה על ידי המבקשת, אשר הציגה את הניכויים כאילו מדובר בניכויים שהמשיב חייב בהם על פי חוק. סך כל הסכומים אשר ניכתה המבקשת למשיב, למעט מספר חודשים בגינם לא הצליח המשיב לאתר אסמכתא, עומד על 35,367 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה.

המבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן וטענה כי בהיותה גוף נתמך כהגדרתו ב חוק יסודות התקציב, תשמ"ה - 1985 (להלן: "חוק התקציב"), חלות עליה הוראות חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), תשס"ג - 2003 (להלן: "חוק ההבראה").  מתוקף כך, ניכתה המבקשת לכלל מועסקיה, לרבות רופאים עצמאיים, ניכויים בהתאם להוראות חוק ההבראה, אשר נקבע בו כי יחול אף על נושאי משרה.

עוד טענה המבקשת כי לביצוע הניכויים קדמה הודעה מתאימה לרופאים עצמאיים (ראה נספח ח' לבר"ל). המשיב לא פנה מעולם למבקשת בעניין זה ולא הביע את התנגדותו. יתר על כן, בהליך שניהל המשיב כנגד המבקשת בבית הדין לעבודה לא עלתה טענתו זו.  מכל אלה, יש להסיק את הסכמתו של המשיב להודעת המבקשת בדבר ביצוע הניכויים, ולמצער, יש לקבוע כי המשיב ויתר על טענתו והוא מנוע כעת מלהעלותה.

המבקשת טוענת כי לאור ההודעה המוקדמת שמסרה ביחס לביצוע הניכויים, אין מקום לטענת ההטעייה מצידה, שכן נמסרה הודעה ברורה ונהירה מטעמה.

במסגרת הדיון שהתקיים לא נחקר המצהיר מטעם המבקשת וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם.

ב"כ המבקשת הדגישה כי בהעדר חקירה על התצהיר שהוגש מטעמה, יש לראות את האמור בו אמת. מעבר לכך ציינה כי הניכויים נעשו במסגרת סיכום עם ארגון רופאי שרותי בריאות כללית ועל דעתו, וארגון זה משמש כמייצגם של הרופאים השכירים והעצמאיים כאחד. 

בהתחשב ברף ההוכחה הנדרש במסגרת דיון בבר"ל, עתרה המבקשת ליתן לה רשות להתגונן מפני התביעה.

ב"כ המשיב ביקש לדייק כי בין המבקשת למשיב נחתם הסכם עבודה אחד בלבד, נספח ז' לבר"ל, המסדיר את יחסי הצדדים, תוך שנקבע בו במפורש כי על יחסיהם יחול רק הסכם זה.  מעבר לכך, לטענתו, המבקשת לא השכילה להצביע על הוראת החוק המאפשרת לה לנכות למשיב כספים. יתר על כן, עצם העובדה שהמבקשת הקדימה והיפנתה לרופאים מכתב באשר להפחתה, מצביעה על כך שסמכותה של המבקשת אינה מעוגנת בחוק, שאם כך היה המצב לא היתה המבקשת נזקקת לשליחת המכתב ובקשת הסכמתם של הרופאים לביצוע הניכוי. 

ב"כ המשיב היפנה ללשון המכתב ששלחה המבקשת במסגרתו הודיעה המבקשת כי מי שלא יסכים לביצוע הניכוי, יסיים את התקשרותו עמה.

דיון והכרעה

למעשה, השאלה הדורשת הכרעה בענייננו, הינה האם הוראות חוק התקציב וחוק ההבראה חלות על המבקשת, ומאפשרות לה לנכות כספים מן המשיב, בהיותו רופא עצמאי (להבדיל מרופא שכיר), אשר התקשר עמה בחוזה. שאלה זו תבחן בהתחשב בשלב הדיוני בו אנו מצויים, שלב בקשת הרשות להתגונן.

פרק ד' בחוק התקציב דן בתאגידים ורשויות מקומיות. סעיף ההגדרות שבו, סעיף 21, מגדיר גופים שונים עליהם חל  החוק. לענייננו ההגדרות הרלבנטיות:

"21.  בפרק זה -

            ...

"תאגיד בריאות" - עמותה, אגודה שיתופית, חברה או כל גוף משפטי אחר הכשר לחיובים, לזכויות ולפעולות משפטיות, המוכר שרותי בריאות בתוך בית חולים ממשלתי, או תוך שימוש במתקני בית חולים כאמור;

"גוף מתוקצב" - תאגיד, רשות מקומית, מועצה דתית, בנק ישראל, חברה ממשלתית וחברה עירונית;

"גוף נתמך" - כהגדרתו בסעיף 32.

...".